<h1>רשב"א — חולין</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[חולין ס"ד ע"א] חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ למאי הילכתא וכו' שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ. וא"ת לענין אכילה ולענין מלקות למה לי ריקמה הא קיי"ל דכל היוצא מן הטמא טמא כדתנן בפ"ק דבכורות [ה' ע"ב] בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותרת באכילה וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור י"ל דלענין מלקות איצטריך דנהי דאסורה באכילה אבל מילקא לא לקי עלה. והרמב"ם ז"ל כ"כ פ"ג של מאכלות אסורות שכל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן הרי אותו מאכל אסור באכילה מן התורה כגון חלב בהמה וחיה הטמאין וביצי עוף ודג הטמאין שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה והוא הדין לכל איסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה.
<h2>דף כא:</h2>
[רשב"א חולין פ"ג ע"א]. באותן פרקים שא"צ להודיע יש לדקדק אם צריך הלוקח לשאול אם לא, ונראין הדברים שא"צ כלל לשאול שאם כל לוקח בשאר ימות השנה צריך לשאול מה ראו חכמים לומר לו למוכר באותן פרקים שיודיע ללוקח הא ודאי אף באותן פרקים אם לשחיטה הוא צריך הוא היה שואל מן המוכר, אלא ודאי מדאיצטריך מוכר להודיע באותן פרקים ש"מ דלעולם אין הלוקח צריך לשאול כלל אלא כל כמה דאין מוכר מודיעו הולך לוקח ושוחט ואוכל ואינו נמנע, וטעם הדבר לפי שאין מחזיקין שיש לזו בן או שיש לבן הזה עדיין אם קיימת או אם יש לה שמא לא מכרה לאחר ואפילו מכרה שמא לא לשחטה היום לקחה הילכך אינו חושש לו מן הספק כלל ואינו צריך לשאול, ולפי הענין הזה גם הלוקח מן הנכרי באותן ארבעה פרקים אע"פ שהכל לוקחין ושוחטין לוקח ושוחט ואינו נמנע ואע"פ שאין הנכרי מודיעו לפי שאין חוששין שמא מכר את האם לאחר עד שיודיענו שמכרה, שאם היה הלוקח בשאר ימות השנה צריך לשאול מן הספק היה לנו לאסור ליקח מן הנכרי לעולם וכל שכן באותן ארבעה פרקים בין הודיעו הנכרי בין לא הודיעו ואפי' העיד הנכרי שלא מכר את האם לאחר לפי שאין עדות לנכרי ואיסור זה לא נזכר בשום מקום ולא אמרו כאן והלוקח מן הנכרי לעולם אסור, ואפילו תאמר שמאמינין אותו בכיוצא בזה במסיח לפי תומו היה להם לומר כן אין לוקחין ואם מסיח לפי תומו נאמן, כנ"ל.
